זה הזמן להקמת מועצה חזקה לביטחון לאומי

ארגון דאעש הצליח השבוע סוף, סוף להגיע אל הכותרות גם במדינת ישראל. הסיבה המרכזית לכך היא המו"מ עם חמאס שהשקיט לבינתיים את הלחימה בדרום. כשאין טילים ניתן גם במדינת ישראל לעסוק בחבורת חולי הנפש שמשתוללת רק כמה מאות קילומטרים מהגבול שלנו ועוסקת בעיקר בעריפת ראשית סיטונית. אלא שלמרות העוצמה שדאעש מצליח לצבור לא נראה שמשהו בישראל מתייחס לפוטנציאל האיום שיש ממנו. קל להבין את ההתעלמות הזו כיון שיש לנו כאן ממש מטר מהבית את חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון. אמנם מדובר בארגונים צמחוניים ביחס לדאעש אבל עדיין מדובר באנשים שחלומם המרכזי הוא ללמד את העם היהודי לשחות בים התיכון במקרה הטוב.

אלא שההתמקדות שלנו בכאן ובעכשיו היא אחת מהרעות החולות שהתפשטו במדינת ישראל. מרוב רצון לכבות שריפות, ולסתום מנהרות, אנו לא מפתחים מבט כולל על המרחב הערבי שבו אנו חיים שממשיך לעבור שורת ענק של שינויים במהירות מטורפת תרתי משמע. כך עלולה מדינת ישראל לפספס את כל תהליכי העומק שעוברים על העולם הערבי ושעלולים להקרין עלינו בצורה מהירה וקשה.

המציאות הזו ידועה היטב בצמרת הביטחונית והמדינית בישראל והפתרון שלה היה צריך להיות הקמה של מועצה לביטחון לאומי שתעסוק באיומים האסטרטגיים ארוכי הטווח על המדינה. אלא שלמרות עשרות שנים של מודעות לבעיה, ואירועים לא פשוטים שחזרו והפתיעו את קברניטי המדינה, לא נעשה דבר כדי להקים גוף חזק מהסוג הזה שישווה בכוחו לגורמי הערכה השונים במערכת הביטחון ומחוצה לה בשב"כ ובמוסד. ברור שטרפוד הקמת הגוף החשוב הזה נובע בין השאר מחשש של המערכת הקיימת כי גורם חדש יטיל ספק בקבלת ההחלטות שלה או בסדרי העדיפויות שהיא מחליטה לדבוק בהם.

המציאות הנוכחית מוכחת שוב ושוב ככזו שמקפלת בחובה סיכונים אסטרטגיים למדינה. אנו שוב ושוב מופתעים על ידי כוחות וגורמים שצומחים באזור שלנו מתחת לאפנו כיון שמבטו המודיעיני והמדיני היה מופנה למקום אחר.

הגיע הזמן לכפות הן על מערכת הביטחון והן על משרדי הממשלה הקמה של גוף מסוג זה על ידי חקיקה מבחוץ. חקיקה מסוג זה חייבת להיות בעלת שיניים אמיתיות וזאת כדי שלא יהיה מדובר בעוד חוק שיהפך לאות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל. אז נכון, לעולם לא נצליח באמת להיכנס אל ראשיהם של עורפי הראשים מארגון דאעש. יהודי וישראלי לעולם לא יבינו לאשורה סוג כזה של אלימות מטורפת. אולם לא ניתן לוותר משום כך מראש על סיעור מוחות בתחום ועל יצירת שני מוקדי קבלת החלטות שיאזנו אחד את השני ויתנו לקברניטי המדינה שתי הערכות מצב שונות. ובכלל, ההיסטוריה מוכיחה כי דווקא גופים אזרחיים, הם שפתרו לא פעם בעיות שהממסד הביטחוני לא הצליח להתיר וזאת משום הקיבעון המחשבתי המובנה שיש בו.

ראוי שמספר חברי כנסת ירימו את הכפפה הזו ויקדמו סוף, סוף במדינת ישראל, את הקמתו של הגוף החשוב הזה שקיים כבר היום במדינות מערביות ורבות ושתופס בהן את המקום המכובד לו הוא ראוי באמת.